מפגש עם הילד הפנימי- שער לריפוי

הילד הפנימי הוא דימוי, אך הוא מייצג ממשות רגשית חיה. הוא אוצר בתוכו את הזיכרונות, הפחדים, הכעסים והמחסומים שנוצרו בילדות ומשפיעים על תחושת הערך העצמי, על מערכות היחסים שלנו ועל האופן שבו אני פועלים כמבוגרים. הילדים שהיינו ממשיכים לחיות בתוכנו – לא משנה כמה 'התבגרנו'. אם הילד הפנימי שלנו נזנח או נפגע, רגשות כמו כאב, צער, כעס – ימשיכו לבעבע מתחת לפני השטח.

מפגש מרפא עם הילד הפנימי הוא תהליך שאין בו קיצורי דרך. זהו מסע אמיץ של מפגש עם הפצע, עם הכאב : לתת מקום למה שלא קבל מענה, למה שנשאר בזיכרון כחוויה חסרה.  ההבנה העמוקה היא שכאב שלא עבר עיבוד ימשיך להופיע בהווה בצורות שונות, והמעבר דרך שער הכאב הוא הכרחי על מנת להגיע אל הריפוי.

המונח 'הילד הפנימי' מגיע מהתיאוריות של קרל יונג וג'ון בראדשאו, שראו בו את ה'עצמי' הפגיע, הליבה הרגשית שלנו, שממשיכה לבקש קשר, הכלה ותיקון. המפגש עם הילד/ה הפנימי/ת בתהליך טיפולי מאפשר גישה לחוויות רגשיות שלא עובדו. מפגש עם פחד, בושה או ביקורת שהילד נושא בתוכו ועם האפשרות לתת לילד מרחב לבטא את קולו, את אותם צרכים שלא קבלו מענה , ומתוך כך לאפשר לתיקון עדין ומרפא להתרחש.

כאשר מפגש כזה קורה, משהוא עמוק משתנה. אנחנו מאפשרים לילד או הילדה שבתוכנו לספר את הסיפור מחדש- ממקום שרואה, מבין ומכיל את כאב העבר מזווית חדשה. זהו רגע של שינוי, בו תחושות של ניכור וחריגות מתחילות להתמוסס והחוויה הפנימית מתרככת ומקבלת הקשר אחר. מתוך ההכרה וההכלה נולדת תחושת יציבות, שייכות וכוח פנימי חדש, שמאפשר לחיות את החיים ממקום חופשי, שלם ומחובר יותר.

הדיאלוג עם הילד הפנימי מאפשר לנו לתת לו ביטוי, ובנוסף לראות אותו בבהירות ובכך להפסיק להזדהות אתו. תהליך זה מאפשר לנו להכיל את רגשותיו מבלי לטבוע בתוכם ומבלי לראות את העולם מנקודת מבטו חסר האונים של הילד. הנוכחות המודעת והרחבה שלנו מאפשרת לנו להכיל ולראות את כאבו אבל בו זמנית ההתבוננות היא דרך עיניים בוגרות יותר ופגיעות פחות. סיטואציה כזו מאפשרת לחלקים הבוגרים והחומלים שלנו לטפל בילד והוא לא נשאר לבד עם המצוקה שלו.

מתוך ניסיון אישי בתהליכי הריפוי האישיים שלי, ומתוך תהליכים טיפוליים שלוויתי לאורך השנים , אני יכולה להעיד כי ריפוי פצעי עבר הוא אפשרי. כאשר אנחנו פוגשים את הילדים הפנימיים בנוכחות סקרנית ואמפטית, נפתח פתח לריפוי אמיתי. תהליך כזה מזמין שינוי עמוק, האנרגיה שהושקעה בהגנה והסתרה של הכאב מתפנה ונעשית זמינה לתנועה חדשה של חיות, יצירתיות ונוכחות מלאה יותר בחיים.         

"ככל שהילדים (הפנימיים) שלנו מטופחים ומטופלים יותר כך הולכת ונפתחת יכולתנו להיות רגישים וקשובים, להיות חברים טובים, לאהוב, לחלום, ליצור. החיבור לילדים הפנימיים הוא מקור לאושר גדול. הם מחברים אותנו לתום, לאהבה, לפשטות ולאותנטיות שלנו".

(מתוך : אורה גבריאלי. "השד הנזירה וילד הקסום")